תבואו בגלל האיכות ותשארו בגלל השירות והמחיר!

דיוק כמו כל משקה או תבשיל אחר. בדגש על ארבעת שלבי הטעימה:
כמה שזה פשוט, ככה זה באמת עובד:
א. מזיגה - מוזגים בעדינות לכוס ייעודית עד 20 cc
ב. ראייה - מסתכלים אם הצבע והמרקם נראה לנו תוך הטיית הכוס ל - 45 מעלות (רצוי על רקע לבן כדי להבחין בצבע)
ג. ריח - מריחים טוב טוב - נשימה בריאה כזו פנימה, אם הריח טוב- אז נתקדם לשלב ה"מסוכן" ביותר...
ד. טעימה - לוגמים מעט מהיין, אם מוצא חן בעינינו אז מוזגים עד לחצי הכוס ושותים בהנאה. לא טעים? שמים בצד....בכל
מקרה רצוי משהו לאכול ליד היין (הסתכלו בהמלצות מנות האוכל במנוע החיפוש) ולעולם לא לוותר על חברה טוב עם
היין.
עם הזמן נדע לצפות ע"פ הריח וע"פ הצבע האם לפנינו עומד יין טעים או לא, מורכב, מאוזן, מלא, בינוני וכו'. כל הרעיון הוא לטעום כמה שיותר.
ניתן להרחיב בנושא על ארבעת שלבי הטעימה המקצועית

באופן כללי ניתן לחלק את הנושא של בחירת יין מהמדף למספר חלקים:
1.המלצה של חבר או מכר.
2. פרסום כלשהו - איזושהי פרסומת ליין שהשפיעה עלינו ועכשיו אנחנו מעוניינים ביין שראינו בפרסומת
3. יין מוכר וידוע מראש
4. יין במבצע - עתים נגיע לחנות ונבחר יין דווקא לפי איזשהוא מבצע שיש באותו רגע ולא לפי מה חשבנו
5. לפי תקציב - נבחר יין שנמצא בטווח התקציב שלנו. בעצם כך נצמצם במידה רבה את האפשרויות ואז נבדוק לפי שאר הפרמטרים המצוינים.
6. המלצת מוכרן החנות - פשוט נקבל המלצה מהמוכר בחנות ליין שהוא יתאים לנו לפי פרמטרים שנציג עבורו - ארוחה, מתנה, וכו'.
אלו הם ששת הקטגוריות המכילות בתוכם כמעט את כל מגוון האופציות הקיימות לבחירת יין. חשוב להוסיף שכשאתם נכנסים לחנויות תסתכלו על התוויות, שנות בציר, גובה הבקבוק במדף וטווח המחירים. כל אלו ועוד מצביעים על הדגש אשר שמה החנות לקידום אותו יין ובכל מקום בו ניתקל בהדגשה מסוימת מן הסתם זה אומר משהו שבטוח כדאי לבדוק אותו.
המלצה: תמיד לנסות עוד ועוד יינות. לא להתקבע על יין מסוים אחד. עולם היין טומן בחובו סודות וטעמים רבים. גלו אותם!
בכל מקרה - אנא התשדלו לבחור רק יין ישראלי, דעו כי ישנם עשרות אלפי ישראלים המועסקים בתעשייה הזו, היינות מצוינים ולכותב שורות אלה ניראה כי עדיף לפרנס משפחות ישראליות מאשר תעשיות מחו"ל. (ולכל המלעיזים – כן, גם אם לעיתים זה יקר בגרוש או שניים מהיבוא!)

כמו לשאול:
מה עדיף: מיץ תפוזים, מיץ גזר או מיץ קלמנטינות?
מה שיותר טעים לך, כמובן שאין עדיפות לזן מסויים, כל אחד וטעמו הוא.
חשוב לציין, קיימים זנים שאינם מיועדים לתעשיית היין, ומצד שני קיים ביקוש רב ליינות העשויים מענבי המרלו והקברנה סובניון.
לכל זן האופי והטעמים הייחודיים לו ולכן כדי לדעת מה עדיף צריך לטעום כמה שיותר, להתנסות ולהקנות לעצמנו הרגלי שתיית יין. מהר מאוד נגלה מה מתאים לנו עם סוג מסוים של אוכל ו/או עם סוג מסוים של חברה, משפחה, חברים קרובים, פגישות וכו'.
החשוב הוא לנסות וצאת מהמסגרת. ישנם זני יין רבים וטובים ורובם הגדול אינו מוכר כלל.

כן! ישנם בערך אינסוף סוגי כוסות וכל כוס והייחודיות שהיא מעניקה לטעמי היין. הסוד טמון במיפתח העילי של הכוס, בעומק הכוס בחלק הפנימי (אם היא גדולה, רחבה או צרה) ובעובי הזכוכית. אלו הם ההבדלים העיקריים בין כוס לכוס. חובבי הז'אנר ימצאו עמקות נוספות ואף תורות שלמות שהועברו מדור לדור בייצור כוסות ליין (רידל לדוגמא) בפרטים ובהבדלים בין כוס לכוס. הרעיון הוא לשתות יין וכן, אם אפשר בכוס איכותית אז למה לא. אך אין צורך בלהפוך את זה לעוד מיתוס המיוחס לאוכלוסיות מסוימות. גם הכוסות הרגילות, היותר נגישות הם מצוינות לשתיית יין. בפיקניק, אפילו כוס פלסטיק פשוטה תהיה בסדר, העיקר שיהיה בה יין.

הכול התחיל בגלל ה"פרדוקס הצרפתי" – בצרפת אוכלים אוכל עתיר כולסטרול ושומן, אבל באופן יחסי יש שם פחות מקרים של התקפי לב.
צרפת גם נחשבת למדינה עם צריכת היין הגבוהה ביותר לנפש, ובד"כ ארוחות הצהריים והערב מלוות בשתיית כוס יין יבש.
על העניין הזה נעשו אלפי מחקרים שרובם אכן מאוששים את הסברה ששתיית יין מורידה את הסיכוי ללקות במחלות לב.
עם מחקר או ללא מחקר, ברור שיין שעשוי כולו מחומרים טבעיים בריא יותר מכל המשקאות האחרים שנמצאים על המדף...(חוץ ממים כמובן... וקולה.... :-))

כוס עד 2 ביום לאדם, זו צריכה סבירה (לזוג - ממוצע של בקבוק ביום או יומיים).
שתיית יין בכמות המומלצת, בסוף היום לאחר יום עבודה, (או אחרי שהשכבנו את הילדים לישון), מסייעת לתחושות של רוגע ונינוחות (יין יבש) הפרזה, גורמת בדיוק להפך ולכן יש להימנע מלעבור על הכמות המומלצת.
יצא לנו להכיר אנשים ששותים בקבוק יין ויותר ביום – כמובן שמאוד לא מומלץ ולא בריא.
למרות שברור שכולם יודעים, רק נזכיר שוב ושוב (גם לעצמנו) את החשיבות של לא להגזים
בשתייה של מוצר המכיל אלכוהול וכמובן שלא לנהוג לאחר שתייה.
לחולי סוכרת יש להיוועץ ברופא, בד"כ רופאים ממליצים עד כוס אחת ביום. (כמובן שרק יין יבש).
לבריאות ולחיים.

כן, אבל זה תלוי מהי מטרתנו, לשתות את היין בזמן הקרוב (בשנה הקרובה) או לשמור ליישון לטווח הארוך (מעל לשנה)
ישנם כמה סוגי פקקים:
פקק שעם
פקק פלסטיק
פקק סיליקון
פקק מתכת (בהברגה).
במידה ורכשנו יין מתוך כוונה לשתות אותו בטווח הקצר (ולא מתוך מטרה ליישן אותו במרתף היינות שיש לנו
בדירת 3 החדרים השכורה שלנו...), אין משמעות לסוג הפקק.
יצא לנו לראות במרכזי מבקרים רבים, את החומר גלם שממנו מכינים את פקק השעם –
זו קליפה, של עץ שפשוט קודחים ממנה חתיכה בצורה של פקק.
מומלץ לראות...כיום יותר ויותר יקבים בעולם מובילים מעבר לפקקי הברגה הן מבחינת כלכלית והן מבחינת איכות הסביבה. חשוב לאמר שאין ביין עם פקק הברגה פגיעה במסורת ארוכת השנים של שתיית יין. לפעמים זה אפילו נוח יותר.

באופן כללי, ידוע שעדיף לאחסן יין בשכיבה.
אבל! אם אתם מתכוונים לשתות את היין במהלך השבועות או החודשים הקרובים, אין לזה שום משמעות כיצד תאחסנו את היין. (למתעניינים נגיד, שבטווח הקצר עדיף לאחסן את הבקבוק בעמידה, כך יש פחות סיכוי לקלקול היין - למי שמתעמק כנסו ל-www.wine-israel.co.il).
בכל מצב אין לאחסן יין בטמפרטורה שעולה על 20 מעלות או תחת שמש ישירה כיוון שזה יקלקל את היין. יין מקולקל אינו מזיק, הוא פשוט, פחות טעים...

כמו לשאול, מה ההבדל בין קפה נמס בפחית אדומה, לקפה אספרסו איכותי,
ומה ההבדל בין בשר של 20 ₪ לזה של 80 ₪?
יש יותר הבדלים מאשר דמיון.
בכל זאת ניתן לאמר שבאופן כללי, יין יקר יותר הוא יין איכותי יותר. (ע"ע ערך "יין איכותי")
בד"כ חומרי הגלם, תהליך הייצור וההכנה מוקפדים יותר וכמובן גם יקרים יותר.
כמובן, שישנם עוד סיבות רבות אחרות, כולל סיבות שיווקיות, כמויות ייצור, ביקוש, פרסים ושבחים שהיין זכה בהם.
ובדומה להבדלים, בשאר התחומים, לא בהכרח יין זול יותר הוא לא טעים, אבל מניסיון, אנחנו יכולים להגיד שעם הזמן מתפתח הרצון ליין איכותי יותר.
המלצה: נסו לטעום שני יינות מזן מרלו. אחד ב - 30 ש"ח ואחד ב - 70 ש"ח ותגידו מה ההבדלים אם ישנם.

ההבדל המורגש בין יין חצי יבש ליבש הוא ברמת הסוכר שביין.
יין יבש משמע יין שהוא "יבש מסוכרים" (אמנם יש גרמים מועטים הנשארים ביין) ויין חצי יבש לא "יבש מהסוכרים" לגמרי.
מעבר להבדל זה, קיים גם הבדל בתהליך הייצור של יין חצי יבש ליבש.
בכדי לייצר יין יבש אנחנו מוסיפים שמרי יין המפרקים את כל הסוכרים שבענבים והופכים אותם לאלכוהול ללא הפרעה בכל תהליך התסיסה.
לעומת זאת, בתהליך ייצור של יין חצי יבש, עלינו לעצור את פעולת השמרים (בהתאם להחלטת היינן), בכדי לשמור על חלק מהסוכרים שבענבים.

ההבדל בין יין אדום ליין לבן הוא קודם כל בענבים.
בכדי לייצר יין לבן אנחנו משתמשים בזני ענבים ירוקים, אך ניתן גם להפיק יינות לבנים מענבים אדומים (למשל: שמפניה המופקת מפינו נואר, שהוא זן ענבים אדום).
יינות אדומים לעומת זאת, מפיקים רק מענבים אדומים.
בנוסף להבדל זה, קיים הבדל גם בתהליך הפקת היינות.
ענבים ירוקים עוברים סחיטה והפרדה מהקליפות והגרעינים כבר יחסית בתחילת תהליך הפקת היין, כיוון שאין צורך בהם.
לעומת זאת, ענבים אדומים תוססים בתוך הקליפות (בהן נמצאים הפיגמנטים הנותנים לנו את הצבע האדום ליין) ורק לאחר הפקת הצבע מהקליפות עוברים הפרדה מהקליפות והגרעינים.

יין רוזה או סמוק הוא יין המופק מענבים אדומים ונקרא רוזה בגלל הגוון הורדרד המאפיין אותו.
כידוע, בכדי לייצר יין אדום עלינו להשאיר את הענבים שלמים כמה שיותר בכדי להוציא מן הקליפות את הפיגמנטים האדומים.
בתהליך הייצור של יין רוזה, אנו משאירים את הקליפות במהלך התסיסה רק למספר שעות בודדות, בכדי להפיק צבע ורוד (בניגוד לתסיסה של מספר ימים עד שבועות בהפקת יינות אדומים).
כך מתקבל לנו צבע ורוד ולא צבע אדום.
למרות שיינות רוזה מופקים מענבים אדומים, עדיין מתייחסים אליהם כשייכים למשפחת היינות הלבנים, ולכן נגיש אותם כמו שמגישים יין לבן (10-14 מעלות).

זוהי אחת השאלות הנפוצות ויש עליה מספר תשובות.
בגדול, תמיד עדיף לסיים יין שפתחתם.
אולם, אם חס וחלילה לא סיימתם את היין, ניתן לשמור את היין עד 3-4 ימים .
כמובן שאם יש לכם משאבת ואקום ידנית בבית, היין יישמר הרבה יותר טוב (כי חמצן מחמצן לנו את היין ומקלקל אותו בכמויות גדולות), אך עדיין לא מומלץ לשמור יין פתוח במשך זמן רב.
יינות קינוח, בגלל רמת הסוכר הגבוהה שבהם, ניתן לשמור פתוחים אף יותר, עד כחודש (גם יינות מחוזקים).

בציר ידני כשמו כן הוא, בציר הנעשה ידנית בלבד, ע"י בצירה וברירה של אשכולות הענבים.
בבציר מכני אנו משתמשים בבוצרת, שהיא מכונה אשר עוברת מעל הגפן ומפרידה הישר לתוך מכל המחובר אליה, את הענבים.
ישנן דעות וסברות רבות בעניין לגבי איכות הבציר הידני והבציר המכני.
היתרון של הבציר הידני הוא כמובן שניתן לבחור סלקטיבית אילו אשכולות יגיעו ליקב ויהפכו בסופו של דבר ליין, ומן הסתם האשכולות שייבחרו יהיו הטובים ביותר.
זוהי שיטה יותר מסורתית ויש מדינות בעולם ואיזורים שלא ניתן עפ"י חוק לבצור בבוצרת, אלא רק ידנית.
החסרונות של הבציר הידני הם: משך זמן הבציר ארוך יותר, יש צורך בכוח עבודה גדול ולרוב בצירים ידניים נעשים בלילה או לפנות בוקר.
היתרונות של הבציר המכני הם שמשך הבצירה קצר יותר, אין צורך בכוח עבודה רב, אלא רק במספר פועלים והענבים מגיעים מאוד מהר ליקב, לכן ניתן לבצור גם ביום.
החסרון הברור של הבציר המכני הוא שאין לגמרי שליטה על האשכולות הנבצרים.
בארץ משתמשים בשתי הדרכים לבצור, בהתאם ליקב, גודלו והשקפת העולם של היינן.

הדבר הראשון והחשוב ביותר, הוא שתבחרו יין התואם את רצונותיכם ולא בהכרח "מה שנכון".
הנאה מהשילוב של ארוחה מלווה ביין היא מטרה נעלה ולכן חשוב שתהיו נאמנים לעצמכם ולאורחים שלכם.
אם ברצונכם לשלב בארוחה מספר יינות, התחילו תמיד מהיינות הפשוטים והקלילים ולאט לאט עלו עם המורכבות.
יינות לבנים חצי יבשים יוגשו ראשונים במידה וברצונכם לשלב יין לבן חצי יבש בארוחה.
יין קינוח מומלץ להגיש כמובן עם הקינוח ותמיד אחרון, כיוון שהסוכרים שבו "נועלים" לנו את בלוטות הטעם ואם נשתה לאחר מכן יין יבש או חצי יבש, נהנה ממנו פחות.
אם כך, בתרשים זרימה:
יין לבן חצי יבש לפני יין לבן יבש
יינות לבנים לפני יינות אדומים (אלא אם כן יש לכם יין אדום פשוט וקליל ויין לבן יותר כבד- גם אפשרי).
יין פשוט לפני יין מורכב (נכון לגבי לבנים ואדומים)
יין קינוח תמיד בסוף
לגבי שילוב של יין למנה מסוימת תוכלו לפנות באתר למושג "התאמת יין לאוכל".

הרבה פעמים אנחנו מגיעים למסעדה ומוגש לנו תפריט יין מגוון. דבר ראשון - לא להילחץ!
במידה ויש במקום מלצר יין או סומלייה, מומלץ תמיד להיעזר בו בבחירת היין.
אם החלטתם לבחור את היין לבד, בחרו תמיד עפ"י טעמכם האישי וכמובן עפ"י התקציב.
בחלק מהמקומות אף ניתן לבקש לטעום יינות מסוימים בטרם הזמנת הכוס או הבקבוק, אך לא בכל מקום.
בדרך כלל כוס תעלה במסעדה יותר מבקבוק, אך אם מספר השותים מאפשר זאת, תמיד מומלץ להזמין בקבוק ולא כוסות, מהסיבה שאין לדעת מתי נפתח היין.
לעומת זאת, אם במסעדה יש תחלופת יין די גבוהה, הזמנת כוס יין בהחלט תעשה את העבודה.

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה הולכת ומתגברת של שימוש בפקקי הברגה, סיליקון ותחליפי שעם למיניהם.
הסיבה שקיים המעבר הזה מפקקי השעם לתחליפים היא בגלל פטרייה הנוצרת לעיתים בפקקי שעם.
כיוון ששעם הוא מוצר חי מן הטבע, קיים הסיכוי שתיווצר בו פטרייה, אשר תגרום לפקק וליין להיות "שעום" או "קורקי".
הפגם הזה מתבטא בריח של קרטון לח ופוגע בארומות, בניחוחות ובטעמו של היין. יין שהוא קורקי הוא יין מקולקל ולא מומלץ לשתות אותו.
כאן בדיוק נכנסים פקקי ההברגה, הסיליקון ודומיהם. הם מונעים לנו את אותה פטריה הגורמת ל"קורקיות" ומראש ניתן לדעת שהיין יהיה טוב לשתייה טרם הפתיחה.
כמובן שיין שלא נשמר בתנאים נאותים של טמפ' אחסון או זמן רב מדי גם יכול להתקלקל.
אותם תחליפי שעם נראים לעיתים "זולים" לעין ומשויכים ליינות פשוטים, אך כיום ניתן למצוא יינות בטווחי מחירים שלא מביישים אף פקק הברגה.
אמנם אנו מאבדים חלק מהטקסיות הנפלאה שבחליצת פקק השעם, אך שומרים לעצמנו את הזכות לדעת שהיין טוב לשתייה.

תקופת הבציר נמשכת בין אמצע-סוף יולי ועד אוקטובר.
לפני ובמהלך תקופה זו כל הזמן מתבצעות בדיקות הבשלה של הענבים בכרמים, בכדי לבדוק רמת חומציות, רמת סוכר, צפיפות של התירוש ובדיקת אחוז אלכוהול צפוי.
זוהי תקופה מאוד עמוסה ומתאפיינת בשעות עבודה לא שגרתיות וארוכות במיוחד.
בחלק מהיקבים מבצעים בציר לילי או לפנות בוקר ומביאים את הענבים היישר מן הכרמים.
במידה והבציר נעשה ידני יש לדאוג לכוח עבודה רב ושינוע של הענבים במהירות אל היקב, בטרם התחלת התסיסה.
בתחילת הבציר ייקלטו ביקבים ענבים ירוקים ורק לאחר מכן ענבים אדומים.
ענבים המיועדים ליינות קינוח ייבצרו לקראת סוף הבציר, בכדי להגיע לרמת סוכר גבוהה יותר בענבים, הדרושה להפקת יין קינוח מתוק.
בחלק מהיקבים בארץ ובעולם מנצלים את התקופה ל"גיבוש" ועורכים ארוחות הכוללות כמובן את יינות היקב. חוויה מדהימה בפני עצמה, הפתוחה גם לחובבי יין וחקלאות.

יין לבן ניתן לייצר הן מענבים ירוקים והן מענבים אדומים, ע"י הפרדת הקליפות של הענבים האדומים בטרם תהליך התסיסה.
לעומת זאת, יינות אדומים לא ניתן להפיק מענבים ירוקים, כיוון שהפיגמנטים והצבע האדום המאפיינים יינות אדומים, נמצאים בקליפות ודרושים בתהליך התסיסה.
ישנם יינות אדומים שמכילים גם זנים אדומים בכל מיני בלנדים כאלו ואחרים, אך בארץ זה לא נפוץ.
השמפניה היא המוכרת ביותר כתהליך של ייצור יין מבעבע לבן מזן ענבים אדום (הפינו נואר).

אותם ניחוחות ומאפיינים של טעמים הניכרים ביין הם ניחוחות וארומות העולים לנו בראש ברגע שאנחנו מריחים או שותים יין.
במוח שלנו ישנם זיכרונות רבים של ריחות המצטברים ונאגרים מילדות ומלווים אותנו כל חיינו.
בדיוק כאן נכנסים אותם ניחוחות העולים מטעימות של יין. כל הגדרה של יין היא סוג של זיכרון שהריח או הטעם שלו מעלה בנו ולא תוספות שמוסיפים ליין.
כלומר, אם על התווית רשום שליין טעמים של דבש, קפה או שוקולד, אין הכוונה שהוספו מרכיבים אלו ליין.
הניחוחות הללו שאנו קוראים על התווית או שומעים במהלך ביקור ביקב או טעימות, הם ניחוחות הנובעים מהזנים השונים, תהליכי ייצור יין שונים, יישון בחביות ועוד.
בעניין של ריחות, ניחוחות וטעמים אין חוקים וודאיים. אם הרחתם אפרסק או קרמל ומישהו אחר הריח משמש או אננס, אף אחד מכם אינו טועה. כל יין מעלה בנו אסוציאציות שונות וכיוון שאנו שונים אחד מהשני, קיימים הבדלים בניחוחות.
בפעם הבאה שאתם פותחים יין, הריחו אותו היטב ונסו לראות מה מזכירים לכם הניחוחות העולים מן הכוס.

ביסולפיט או גופרית דו-חמצנית הוא חומר אנטיבקטריאלי שמוסיפים ליין, המונע את הפיכתו של היין לחומץ.
גופרית דו-חמצנית נוצרת גם באופן טבעי בתהליך התסיסה, אך לא בכמויות שמספיקות לשימור היין ולכן מוסיפים חומר זה.
בנוסף להיותה של הגופרית הדו-חמצנית חומר אנטיבקטריאלי, היא מעכבת את פעילותם של השמרים ובכך מונעת המשך תסיסה בבקבוק ביינות שבהם עדיין קיים סוכר (יינות קינוח, יינות חצי יבשים).
כיום, קיימת תקנה המחייבת לציין על גבי התוויות שהיין מכיל גופרית דו-חמצנית, מהסיבה שקיימים באוכלוסיה אנשים הרגישים לחומרים אלו.
יינות קינוח מכילים הכי הרבה גופרית דו-חמצנית כיוון שיש בהם אחוז גבוה של סוכר ויש "לשמור" עליהם יותר.
דווקא היינות האדומים היבשים הם אלו בעלי הכמות הקטנה ביותר של גופרית דו-חמצנית, גם בגלל היותם יבשים וגם בגלל שתהליך ייצור היין האדום מתבצע עם הקליפות בזמן התסיסה-בהן קיימים חומרים משמרים טבעיים.
על אף שמצוין ע"ג התווית שהיין "מכיל סולפיטים", אין צורך להימנע מצריכה של יין, כיוון וכיום יש מגמה של הפחתה בכמויות הגופרית הדו-חמצנית שמוסיפים ליין.

כל יין יש להגיש בטמפרטורה האידיאלית לו.
יינות לבנים ויינות רוזה נגיש לרוב בין 10-14 מעלות, לעומת יינות אדומים שנגיש בטמפרטורה של 18-20 מעלות.
יינות קינוח יש להגיש קרים, בסביבות ה-6 מעלות.
שמפניה ויינות מבעבעים נגיש בטמפ' של 7 מעלות.
כמובן שישנם יוצאים מן הכלל, אם נתקלנו ביין מאוד מיוחד או שמפניה מיושנת.
תמיד כדאי להציץ בתווית האחורית ולבדוק האם כתוב מהי טמפרטורת ההגשה המומלצת של היין.

שמפניה ושאר היינות המבעבעים הקיימים ברחבי העולם מאופיינים ראשית בגלל אותן בועות שאנו רואים וחשים על הלשון.
בועות אלו נוצרות בתהליך התסיסה על ידי שמרים.
השמרים מפרקים את הסוכרים שבתירוש ופולטים במקומם פחמן דו-חמצני ואלכוהול. בניגוד ליין, שבו שאנו פולטים ממכלי התסיסה את הפחמן הדו-חמצני, בשמפניה וביינות מבעבעים המטרה היא לשמר אותו.
תהליך הייצור של שמפניה או יינות מבעבעים בסגנון שמפיין, הוא בעצם תסיסה של השמרים בתוך הבקבוקים עצמם. תהליך זה יוצר לנו בועות גדולות יותר.
ישנם גם יינות מבעבעים שתוססים במכלי הנירוסטה ואז נקבל בועות קטנות יותר, בניגוד לשיטת שמפיין המסורתית.

חביות עץ אלון משמשות יקבים ליישון יין ויש מקומות שאף מבצעים את התסיסה בתוך חביות העץ ולא בהכרח במכלי נירוסטה.
מעבר להיותה של החבית כלי קיבול, היא מעניקה ליין טעמים וארומות של עץ המשתנים בהתאם לסוג החביות (צרפתיות, אמריקאיות ועוד) ורמת הקלייה של החביות (קלייה קלה, בינונית וחזקה).
לכל סוג חבית מאפיינים משלה וארומות המאופיינות איתה. למשל: חביות צרפתיות ידועות במתן ארומות של שוקולד, מוקה וקפה.
בנוסף לכל הארומות הללו החבית גם מעניקה ליין צבע עמוק וכהה יותר.
כמו כן, בעץ האלון קיים חומר הנקרא "טאנין" (ראה הסבר מפורט במושגים), אשר מסייע לשמר יין לאורך זמן.
משמע, ברגע שיישנו יין בחבית לתקופה מסוימת, ליין כבר יש פוטנציאל יישון יותר מאשר ליין שלא עבר יישון בחבית כלל.

יין מבעבע הוא יין אשר התסיסה של השמרים נעשתה או בתוך הבקבוקים עצמם, כפי שמייצרים שמפניה או יינות מבעבעים בסגנון שמפניה.
כמו כן, יינות מבעבעים ניתן לייצר בשיטה נוספת, בה שומרים על הפחמן הדו-חמצני שנפלט בתהליך התסיסה במכלי הנירוסטה.
שתי השיטות מביאות לתוצאות שונות.
יין מבעבע שהתסיסה נעשתה בבקבוקים יקבל בועות עדינות יותר שיחזיקו לאורך זמן.
לעומת זאת, יינות מבעבעים שהותססו במכלי נירוסטה גדולים יתאפיינו בבועות גדולות יותר, שיתפוגגו יותר מהר.
בנוסף לשתי שיטות אלו, שהן שיטות טבעיות, קיימת שיטה נוספת בה מוסיפים ליין בצורה מלאכותית פחמן דו-חמצני, על מנת לקבל בועות ביין.
זוהי שיטה זולה יותר משתי השיטות הקודמות ונחשבת לפחות איכותית מבין השלוש.
כמובן שיינות מבעבעים שתססו בתוך הבקבוקים יעלו יותר מיינות מבעבעים שתססו בתוך מכלי נירוסטה, כיוון שהתהליך אורך זמן רב יותר ודורש השקעה מרובה.

יין מחוזק הוא יין שהוסיפו לו אלכוהול, בדרך כלל ברנדי (המופק מיין).
יינות מחוזקים נעים בין 24-16 אחוזי אלכוהול, מה שמאפשר לשמר אותם לאורך זמן.
בתוך הקטגוריה הזו של יינות מחוזקים, נכנסים גם יינות הקינוח, אך לא כל יין מחוזק הוא בהכרח מתוק.
הסיבה לכך היא העיתוי שבו הוסיפו את האלכוהול ליין.
במידה והאלכוהול הוסף ליין בעת התסיסה, יתקבל יין קינוח מחוזק ומתוק, כיוון שאחוזי האלכוהול הגבוהים גורמים לעצירת התסיסה ואז נשארים לנו הרבה מהסוכרים של הענבים.
אם הוספנו את האלכוהול בסוף התסיסה, היין יקרא "יין מחוזק", אך הוא לא יהיה מתוק, כיוון שהתסיסה הסתיימה וכל הסוכרים הפכו כבר לאלכוהול וכעת אנו רק מחזקים את אחוזי האלכוהול שביין.
דוגמאות ליינות מחוזקים הם: פורט, שרי, מרסלה, וין סנטו ומדירה.

יינות קינוח הם בדרך כלל מתוקים מאוד ומתלווים בצורה יפה לקינוחים.
כמובן שאפשר לשלב אותם בהתאם לטעמכם האישי, בין אם כליווי לגלידות למיניהן, עוגות וכדומה.
בנוסף להתאמה שלהם לקינוחים, יינות קינוח מתאימים מאוד לגבינות קשות שמנות כגון: רוקפור, טום, סנט מור וכולי.

בארץ קיימים כיום כ-200 יקבים, ביניהם יקבים גדולים לצד יקבי בוטיק.
היקבים הגדולים והיותר מוכרים הם: כרמל, רמת הגולן, הרי גליל, דלתון, בנימינה, רקנאטי, סגל, תשבי, תבור ועוד.
יקבים יותר קטנים שתופסים תאוצה ומוכרים בתחום היין הם למשל: יתיר (השייך ליקבי כרמל), קסטל, ססלוב, צרעה, ויתקין, מרגלית, עמק האלה ועוד רבים וטובים.
באתר יש פירוט רב על עוד יקבים ברחבי הארץ, מדרום ועד צפון.
קחו לכם יום וצאו לסיור יקבים בכל פעם באיזור אחר בארץ ומובטחת לכם הנאה צרופה.

תהליך ייצור יין הוא תהליך שבבסיסו הוא מאוד פשוט.
הדברים שאנו זקוקים להם הם: ענבים, מכונת המפרידה את הענבים מהעלים והשזרות, מכונה הסוחטת את הענבים, מכלי תסיסה, שמרי יין, חביות ועוד.
ובאמת כיום הרבה אנשים מייצרים יין לצריכה עצמית.
על אף פשטותו הבסיסית של תהליך ייצור היין, קיימים בתהליך ובכלל בניהול יקב פרמטרים נוספים.
חשוב לשמור על איכות הענבים ועל איכות התהליכים המתבצעים ביין על מנת שנקבל יינות טובים.
אם כך, תהליך ייצור היין בעצם מתחיל כפי שנוהגים לומר "כבר מהכרם". חשוב מאוד שמוצר הבסיס, הענבים שלנו, יהיו איכותיים, כשם שחשוב לשף שהירקות שלו יהיו טריים.
לאחר שבוצרים את הענבים מהכרמים מביאים אותם אל היקב אל "בור הקבלה", בו שמים את הענבים שנבצרו.
בתוך בור הקבלה ישנו בורג גדול הנקרא "חילזון", אשר לוקח את הענבים באיטיות וזהירות אל תוך מכונה המפרידה בין הענבים לבין הפסולת (עלים, שזרות).
לאחר מכן ענבים ירוקים עוברים מחיצה בכדי למצות את התירוש שבהם ומופרדים מן הקליפות והגרעינים.
ענבים אדומים לעומת זאת, אינם עוברים הפרדה מהקליפות ישר, כדי להוציא את הפיגמנטים מן הקליפות.
התירוש עובר למכלי נירוסטה לתסיסה בתוספת של שמרי יין, המסייעים לפעולה זו.
פעולת התסיסה היא בעצם פירוק של הסוכרים שבתירוש ע"י השמרים ופליטה של פחמן דו-חמצני ואלכוהול.
לאחר התסיסה האלכוהולית מתקיימת תסיסה נוספת (מלולאקטית-ראה במושגים).
לאחר שהיינות עברו תסיסה מחליט היינן האם ליישן חלק מהם בחביות ולמשך כמה זמן.
יינות שאינם עוברים התיישנות בחביות נשארים במכלי הנירוסטה ולאחר מנוחה מבוקבקים.
יינות שעוברים התיישנות בחביות בסופו של התהליך עוברים לבקבוק או לבלנדים ואז לבקבוק ובדרך כלל להתיישנות נוספת ביקב בתוך הבקבוקים.

כל היינות טובים לבישול.
כמובן שעדיף להשתמש ביין שהייתם שותים, כפי ששפים רבים אומרים, מהסיבה שתוכלו גם ללגום כוס יין תוך כדי הבישול.
מן הסתם, יין שהייתם שותים יעשה את האוכל לטעים יותר.
ניתן להשתמש ביינות לבנינם, אדומים, חצי יבשים, יינות מחוזקים, יינות קינוח ויינות מבעבעים. כולם מתאימים לבישול וישדרגו את האוכל.

יין גנרי הוא יין שעשוי משני זני ענבים ומעלה ולמעשה לא מכיל את אחד מהזנים באחוז מסוים (בארץ 85 אחוזים).
למשל, יין העשוי מחמישים אחוזים מרלו וחמישים אחוזים קברנה סוביניון, יין המורכב מקברנה פראנק, קברנה סוביניון ומרלו.
לעומת זאת, יין זני הוא יין העשוי או ממאה אחוזים של זן מסוים או לפחות מ-85 אחוזים של אותו הזן, כפי שכתוב למעלה.
דוגמא: יין זני יכול להיות יין שעשוי מתשעים אחוזים של קברנה סוביניון ועשרה אחוזים של מרלו.
קיים הבדל נוסף בין יין זני ליין גנרי.
כאשר מייצרים יין זני אנו רשאים לכתוב על התווית את שם הזן, לעומת יין גנרי, בו נשתמש בשם אחר ליין, בין אם שילוב של שמות הזנים או כל שם אחר.

בטעימות מקצועיות הטועמים נוהגים לירוק את היין לאחר הטעימה מכמה סיבות.
הסיבה הראשונה היא כיוון שבטעימות מגיעים למספר רב של יינות, ככל שמתקדמים בטעימות, האלכוהול מתחיל להשפיע וכבר לא ניתן להעריך את היין כהלכה.
סיבה נוספת היא שאין צורך כלל לבלוע את היין בכדי להעריך אותו.
על הלשון שלנו ובחלל הפה מפוזרות המון בלוטות טעם והשהייה של היין למספר שניות בפה מספיקה בהחלט כדי להעריך את היין.
מנהג זה יכול להיתפס כדבר מגעיל או לא מנומס, אך הוא הכרחי כאשר זה תחום העיסוק שלכם.
אם הגעתם ליקב לביקור וטעימות אין זה אומר שאתם מחויבים לירוק את היין, אך מומלץ לאכול משהו בטרם הטעימות, כדי לאפשר ספיגה איטית יותר של היין.

טעימה עיוורת היא שיטה מאוד נחמדה לטעימת יינות.
בטעימה עיוורת לא נדע מה אנחנו טועמים כיוון שלא יהיו תוויות על הבקבוקים או שהן תהיינה מכוסות.
לרוב, בטעימות רגילות, כאשר אנחנו יודעים מה אנו עומדים לטעום עלולות לצוץ בנו כבר "החלטות" לגבי היין כמו: "אני לא אוהב מרלו".
כל המטרה של טעימה עיוורת היא למנוע העדפות של יינות מסוימים או זנים מסוימים.
הרבה פעמים שימוש בשיטה זו עוזר לחדד את כישרון ההרחה והטעימה של הטועם עצמו.

יין הוא משקה העשוי מענבים, שבהם כמות סוכר גדולה.
סוכר זה הופך לנו לאלכוהול וגם אלכוהול לא נחשב ל"מרזה" במיוחד.
בכוס יין לבן יבש של כ120 מ"ל יש בערך 104 קלוריות, לעומת כוס יין אדום באותה הכמות, המכיל בערך 110 קלוריות.
יינות מתוקים, בגלל אחוז הסוכר הגבוה בהם יכילו יותר קלוריות, בהתאם לאחוז הסוכר שביין.
למרות הנתונים האלו, שלחלק יכולים להיראות כמטרידים, במידה ואתם צורכים יין תכופות, יין מסייע לפעולת העיכול, עוזר ללחץ דם ועוזר למנוע מחלות נוספות.

חד משמעית - לא!
יין שעולה יקר יותר אינו בהכרח טוב יותר מיינות העולים פחות ממנו.
בכדי להחליט בכמה יימכר היין, עלינו לסקור המון פרמטרים וביניהם: סוג היקב (בוטיק או יקב גדול), כמות הייצור, איכות הענבים, תהליך הייצור שעבר היין, האם היין יושן בחביות ועוד ועוד.
אולם, לקונה אין אפשרות לבחון פרמטרים אלו. הדבר היחיד שנגלה לנגד עיניו זה מה שרשום על התווית ותג המחיר של היין.
קיימים יינות טובים שאינם יקרים ובעצם הכל כאן זה פונקציה של טעם אישי.
אם אתם אוהבים יין צעיר ולא יין כבד שיושן בחבית למשל, לא משנה שהבקבוק שרכשתם עלה 150 שקלים, אם לא תהנו ממנו.
לכן, הקפידו לבחור מה שאתם אוהבים ומדי פעם התנסו גם ביינות אחרים, אפילו אם הם דורשים טיפה יותר השקעה כספית.

יין אורגני יכול להיקרא כך אם קיבל אישורים לכך.
בדומה לירקות אורגניים או ביצים אורגניות, יין אורגני הוא יין שלא הוספו לו חומרים כימיים למיניהם.
שיטת הגידול היא כמובן כולה אורגנית וללא ריסוס.
בנוסף, אין מוסיפים את אותו החומר האנטי בקטריאלי, ביסולפיט/גופרית דו-חמצנית (על אף שחומר זה נוצר באופן טבעי בתהליך התסיסה).
כיום, יש עלייה בייצור ודרישה ליינות אורגניים.

עפיצות היא אותה מילה בומבסטית שמשתמשים בה לעיתים בטעימות יין.
למעשה, עפיצות היא תחושת יובש הנוצרת בפה בעת טעימת יינות, אדומים בעיקר.
העפיצות נגרמת עקב חומרים הנמצאים בקליפות הענבים הנקראים "טאנינים".
כמו כן, הטאנינים נמצאים גם בעץ האלון, המשמש לייצור חביות ליישון יין.
מהסיבה שיינות אדומים מייצרים תוך כדי שימוש בקליפות, למיצוי של הפיגמנטים מן הקליפה, קיימת עפיצות לעיתים ביינות.
ניתן להשוות תחושה זו לתחושה של נגיסה בפרי בוסר.

עפיצות היא אותה מילה בומבסטית שמשתמשים בה לעיתים בטעימות יין.
למעשה, עפיצות היא תחושת יובש הנוצרת בפה בעת טעימת יינות, אדומים בעיקר.
העפיצות נגרמת עקב חומרים הנמצאים בקליפות הענבים הנקראים "טאנינים".
כמו כן, הטאנינים נמצאים גם בעץ האלון, המשמש לייצור חביות ליישון יין.
מהסיבה שיינות אדומים מייצרים תוך כדי שימוש בקליפות, למיצוי של הפיגמנטים מן הקליפה, קיימת עפיצות לעיתים ביינות.
ניתן להשוות תחושה זו לתחושה של נגיסה בפרי בוסר.

כיום, ידוע על אלפי זנים גפנים וענבים, אך לא כולם מתאימים לייצור יין.
ישנם זני גפנים פראיים, זנים למאכל וזנים לענבי יין.
חלק מזני הענבים האדומים המשמשים לייצור יינות ברחבי העולם הם: קברנה סוביניון, מרלו, שיראז/סירה, קברנה פראנק, קריניאן, פינו נואר, סנג'ובזה, זינפנדל, גרנאש, פטיט סירה, מלבק ועוד.
זני ענבים ירוקים המשמשים לייצור יין: סוביניון בלאן, שרדונה, סמיון, שנין בלאן, מוסקט אלכסנדרוני, מוסקט, פרנץ' קולומבר, אמרלד ריזלינג, ריזלינג, גוורצטרמינר ועוד.
פירוט על זני הענבים ניתן למצוא באתר, תחת הלשונית "מושגים".

בהרבה מהבקבוקים ניתקל בשתי תוויות, גם אחורית וגם קידמית, אך לעיתים תיתקלו רק בתווית קדמית.
התווית יכולה ללמד אותנו הרבה על היין שאנחנו אוחזים בו, כיצד לאחסן אותו, כיצד להגישו, תהליך הפקת היין ולאיזה מנות היין מתאים.
בתווית הקדמית יופיעו הפרטים הבאים: שם היקב, שם הזן/זנים או שם היין (במידה והיין גנרי-ראה במושגים), שנת הבציר, איזור גידול או שם הכרם (לא תמיד יופיע).
בתווית האחוריות יופיעו פרטים נוספים והם: פירוט של הרכב היין (הזנים), תיאור של איזור הגידול, תיאור של היין, ארומות, תאור תהליך היישון (במידה והיין התיישן), תנאי איחסון ופוטנציאל יישון, טמפ' מומלצת להגשת היין.
כמו כן, על התוויות יצויין שהיין "מכיל סולפיטים" או גופרית דו-חמצנית.
כמובן שקיימים יצרנים המפרטים מעבר לפרטים אלו וכל המוסיף יותר טוב, בכדי שנוכל לצרוך את היין טוב יותר ולהנות הרבה יותר.

ראשית כדאי לרכוש יין רק בחנויות יין המתמחות, בהן היין נשמר בתנאים הטובים ובהן אפשר גם להתייעץ עם אנשי מקצוע וזה חשוב מאוד.
כשמגיעים לחנות צריכים להכין תשובות לשאלות הבאות:
לאיזה מטרה מיועד היין? למתנה (למי?), לצריכה עצמית יום יומית, לאירוח חברים המבינים ביין, לארוחה חגיגית במיוחד, לפיקניק, ללקיחה לחו"ל וכו'
מה התקציב לקנייה?
האם אני רוצה יין ישראלי או אפשר גם יינות מיובאים?
האם אני מצויד בהמלצות של מביני יין?
תשובות לשאלות אלה יעזרו מאוד לאיש המקצוע בחנות לנתב אותכם בקלות למדף המתאים ואתם תצאומהחנות מאושרים ושבעי רצון ממה שרכשתם.